צרו עמנו קשר!

בונים משפחה ביחד

לבעלי ארמונד לוי היקר מכל,


אני כותבת חומר זה על חיינו המשותפים כזוג, חיים שהיו לצערי קצרים מאוד מאוד.

היית בעל נפלא ואוהב מאוד, אבא אוהב, שמח ומאושר כשנולדה לך בת מקסימה, ולצערי לא הספקת לראות אותה גדלה ואפילו לא ראית את השן הראשונה שצמחה לה.  אין לי ספק שהיית חסר לה מאוד בילדותה, ובהעדרך גדלה בלי אבא אוהב ומפנק כמו שאר הילדים.

היום עדנה שלנו אישה מקסימה, שמחה ומאושרת ויש לנו 4 נכדות מקסימות, וחבל שהן אינן יכולות ליהנות מסבא אוהב ומפנק כמו שרק אתה ידעת לפנק.

כשנישאנו, היינו כה צעירים. אני הייתי רק בת 24 כשנפלת במלחמת ששת הימים. לא הספקנו ליהנות יחד מן הילדה המקסימה שלנו, לחוות את גידולה וליהנות מהחיים היפים בזוג.

כאשר היינו נפגשים עם חברים בנהריה והיינו מדברים על מצב הביטחון הקשה במדינה, תמיד אמרת שאנו חייבים להגן על המדינה, כי היא המדינה היחידה שיש לנו ואם אנחנו לא נגן עליה מי יגן עלינו??

כאשר יצאת לחופשה של כמה שעות לפני שחזרת לבסיס, הבטחת לי שהכול יהיה בסדר ותשוב אליי ונגדל יחד באהבה את בתנו.

הגורל רצה אחרת, ומה שקרה בסוף הוא שהשארת את עדנה ואותי לבד, צעירות, כואבות ובוכות.

עדנה גדלה בלי להכיר אותך ובלי ליהנות מכל הפינוקים והאהבה שכל ילד היה מקבל מאביו. נקראת להגן על המדינה במלחמת ששת הימים והשתתפת בחילוץ פצועים בעמק דותן תחת אש.  תמיד אמרת שיהיה בסדר והיית אופטימי כל כך...

גם בעבודתך בתור מנהל בחברת "ישאסבסט" בנהרייה, היית אהוב מאוד ותמיד קשוב לעובדיך. לאחר מותך נתנה החברה מלגת לימודים  על שמך לתלמידה מצטיינת מנהריה.

 

היית אח מסור ואוהב לאחיך הקטן  שמעון, גידלת אותו כמו שני הורים מסורים. לקחת אותו תחת חסותך והוא היה בן בית בביתנו. לצערנו הרב,  לא לזמן רב כי נפלת במלחמה הארורה הזאת צעיר כל כך.

 

אתה חסר לנו מאוד,
נילי שלך

    אבא יקר,

זה לא רגיל כל כך (וטוב שכך...) לחיות עם אבא דמיוני.


אבא  ששומעים עליו רק מסיפורים, שהיה כך וכך, שהאמין ברעיון זה או אחר, שאהב בחום וחייך המון... 

לחיות עם סיפור בלי להרגיש ולחוות את היד המלטפת את החיוך והצחוק, בלי להרגיש את הקסם והחיבור.

מזל שהשארת אותי עם אמא מדהימה (בחירה טובה שלך, אין ספק...)

שנים עברו... יותר מ־40 שנה. אז הייתי תינוקת קטנה ועכשיו אישה.

רציתי לספר לך שבדיוק בתאריך שאתה נפלת,  33 שנים מאוחר יותר הקמתי את אודם.

צירוף מקרים מוזר שאתה נפלת בן 33  ואני יצאתי לדרך חדשה באותו הגיל.

אודם היא חברה שאמורה לעזור לאנשים למצות את עצמם, להוציא מעצמם יותר בשבילם ובשביל החברה שהם עובדים בה.

אמא סיפרה תמיד שהיית אדם אופטימי, מלא חוש הומור ואהבה גדולה לאנשים ובכלל.

אני שמחה לספר לך שמשהו ממך נשאר בי, והוא מתממש כל יום בכל עשייה שלי. הוא מתממש כל יום בעשייה החברתית של הנכדות שלך – כל אחת בדרכה מקבלת אחריות ומשפיעה על העולם.

אני רואה עצמי מפזרת את האופטימיות שלך לכל עבר, מראה שאפשר אחרת, שאפשר להתבונן על קושי כאתגר – ולנצח.

נראה שאת הרוח הזאת לקחתי ממך, אפילו שלא היית איתי בגוף – היית בנשמה...

פשוט הפנמתי אותך לתוכי, והרווחתי בגדול.

העולם הרוויח – בזכותך.

הנכדות שלך הרוויחו כי אני מעבירה להן את המורשת הזאת – לא לוותר, להתבונן על הטוב והחיובי, להוקיר את החיים כי הם יכולים להיות קצרים...

תודה שהבאת אותי לעולם וואני בטוחה שאתה שומר עליי מלמעלה.

אני מרגישה זאת יום־יום.

         עדנה