צרו עמנו קשר!

איך רוחניות משרתת עסקים

מאת: עידית טרופ

למה, לכל הרוחות, הרוחניות הפכה לטרנד בעסקים? 

אנשי עסקים ובעלי ממון היו שותפים משמעותיים בהתפתחות הציוויליזציה. יש ביניהם פורצי דרך, בעלי תעוזה ויכולת הימור, חדשניים ומשקיענים. הם קיימו ומימנו את האומנות, המדע והמחקר. פעם הם שילמו לרב צמוד, לאסטרולוג יועץ, או למיסטיקנים לקבל עצה, לבחון את תחושות הבטן, לקבל החלטה.

 
בתקופה האחרונה אנו שומעים יותר ויותר על מצליחנים שפנו לתחום הרוחני, ולעיתים ממש שינו כיוון בעשייה.  ולמה הם בחרו ברוחניות?
כי בעידן שלנו המציאות משתנה בקצב מהיר, אנו חווים אי וודאות ואובדן ערכים, חיים בחברת שפע אינסופי, אולם חשים יותר ויותר חוסר משמעות וחוסר שליטה.
אם פעם האלוהות הייתה שייכת  לעתידנים ולאנשי הדת, היום  כל אחד רוצה למצוא את האלוהים בתוכו. כך נדמה שתהיה לו שליטה על החיים, על הידע ועל התוצאות.

 

אז איך ניתן לשלוט במציאות?

 

להתבונן פנימה –  ע"י ההתבוננות בעצמי- במהות שלי, במעשים שלי, באמונות שלי. למה אני עושה כך, איפה עובד האוטומט שלי... ההתבוננות דורשת זמן, ולכן כדאי לקחת אחריות אישית ולפנות זמן עבורה.

 

להבין שאני משפיע על הסביבה – המחשבות, האמירות, ההתנהגויות שלנו משפיעות על הכלל. כמנהל, כל מילה שלי משפיעה על העובד, על החברה, על התדמית. כל מילה שלי חוזרת  אלי. זה יכול לגרום לקריסה בבורסה, ללקוחות לעזוב, לעובד לפרוש או להיות מרוצה.

 

להתבונן על כל קבוצה כמהות – כל פרט הוא מהות, ולכל קבוצה יש מהות. יש השפעה בין המהויות השונות. אנחנו חלק מקבוצות רבות. כל מהות שואפת לאיזון בתוכה, ועם המהויות האחרות. התבוננות כזאת מחפשת בתוך הקבוצה את האנרגיה המשותפת לפרטים, למשל- מה קורה במשרד שלי, בצוות... לפעמים נראה שלעובד יש בעיה, אך מקור הבעיה בעצם בקבוצה עצמה.

 

לחדד את תשומת הלב לצירופי מקרים – לכל דבר שקורה יש סיבה. הוא אמור ללמד אותנו משהו, או לקדם אותנו. לכן, כדאי לשים לב אם קורים דברים  מיוחדים, אחרים, משונים ובמיוחד יחד, יש להם משמעות לגבי. כדאי לי להתבונן בצירופי המקרים ולחפש מהם באו לאמר לי.

 

ללכת עם – ללכת עם מה שהחיים מזמנים לנו, לא להתנגד. כשקורה משהו לא נעים לבדוק מה זה בא לומר לי, למשל אם לא קבלנו עסקה יכול להיות שהלקוח הזה לא מתאים לנו ויהווה בעיה בעתיד, או שהכיוון שבחרנו לא נכון ועלינו להסתכל אחרת. לעומת זאת, כאשר דברים באים בקלות, סימן שאנחנו בנכון שלנו- יש סנכרון בינינו לסביבתנו ואז ללכת ולהגשים.

 

לקבל את הקושי ולצמוח ממנו – ללכת גם עם הקושי, לא לברוח ממנו ולא להתנגד לו. הקושי מביא לנו ידיעה. אם נקשיב לו,  אם נעשה אחרת, נצמח. משא ומתן קשה, התחבטויות, אי הצלחות - ללא קושי לא צומחים. אחרי הקושי באה ההנאה שבהצלחה.

 

לחפש את היעוד שלי– לשאול את שאלת "הלמה"- למה אני כאן, למה זה קורה בדרך הזאת... לכל אחד יש כאן תפקיד. אם פעם יעוד היה התפקיד שהכי נכון לי לעשות בחיים, הכולל את היכולות שלי וגורם לשמחה והצלחה, הרי היעוד היום, בנוסף, הוא לתת לעולם את מה שייעדו לי שאעשה. כך אני תורם לעולם, מחזיר לו על המתנות שקיבלתי ממנו. זה יכול להיות במסגרת העבודה, ואם לא, אז במסגרת התנדבותית.

 

לשאוף להיות מחובר לאמת האמיתית – משחר ילדותנו ולאורך כל החיים אנחנו משתמשים במנגנוני הגנה, מעגלים את האמת איפה שנוח, כדי שהיא לא תפריע לנו לחיות בתסריט שאנחנו רוצים. הכול כדי "לשלוט" במציאות. אם מוותרים על האגו אפשר להתבונן באמת, לקבל  אותה ולהתמודד עם המציאות כמו שהיא. לדוגמא: להתבונן על יחסים בין עובדים ומנהלים לא כמפגש של כוח מול כוח היוצר התנגדות, ולא שתלטנות מול חולשה היוצר רודנות וקורבנות. יצירת יחסים ממקום של איזון ושקיפות, קבלה וחוסר שיפוטיות, ומלב אל לב – לשם מגיע האור...

 

איך מצמיחים את העובדים?

 

לשמור על האיכות הכללית של הקבוצה - לראות את הטוב, הערך המוסף, טביעת האצבע המיוחדת שכל עובד מביא לארגון.
   לכל אחד ערך בפני עצמו וכולם יחד יוצרים את השלם. גם עובדת הניקיון היא חלק מההצלחה, היא שייכת למהות הקבוצה.


לעודד שיתופיות- לוותר על שתלטנות ואחיזה וידיעת התסריט מראש, ולהבין שכולם ביחד עוסקים במלאכה למען אותן מטרות. אם אפגע באחר, אפגע בעצמי, גם אם איני רואה את הקשר הישיר. להתבונן- מה עוד אני יכול לתת למקום העבודה ולא רק מה אני לוקח ומקבל.


אחריות קולקטיבית- לעזור למנהלים ולעובדים להבין, שהשותפות במקום העבודה, היא שיוצרת מקום עבודה צומח ומצמיח. כך אפשר לעבוד בארגון אחד עשרות שנים ולא לעבור ממקום עבודה למקום עבודה כל פעם שמשהו לא מסתדר. אם לוקחים אחריות, בודקים מה ניתן לעשות כדי לצמוח בארגון ואז גם הארגון צומח.


לתת בטחון הדדי בתעסוקה – ממקום של שיתופיות, ממקום של צמיחה, העובד חש בטחון. הוא חש רצוי, חשוב לארגון, מבורך, יכול להשקיע את מירב מִרצו בתרומה לארגון.  במצב כזה גם ארגון הדואג להשקיע בעובד או בספק, לאפשר לו להתקדם, להעשיר אותו, להעצים אותו, לתת לו כר נפלא לצמיחה יזכה להוקרת תודה הדדית מהעובד ומהלקוחות.


לקבל את האנשים כמו שהם יוצר יחסים נפלאים. באותה מידה גם לקבל את עצמי כמו שאני. במקום שאני מקבל את עצמי, קל לי יותר לקבל את כל השאר. להבין שאי אפשר לשנות אף אחד אלא לעודד אותו לרצות להשתנות.  אפשר לומר מה מרגישים,מה רוצים- בלי להאשים, בלי לרצות לשנות את האחר, רק כדי לתקשר ולהתקדם.


לאפשר לאנשים לטעות - אף אדם אינו בית משפט. שפיטה, האשמה, נקמה לא משרתים עובדים ומנהלים. לכל אחד הזכות להיות אנושי  ולטעות. טעות מאפשרת למידה, התפתחות וצמיחה.


לוותר על הפגיעות –  מה שפוגע בנו זה לא המציאות אלא הפגיעות שלנו. מה שחשוב הוא מה לקחנו מהאירוע. לכן, מפגיעות יוצאים בעזרת שימוש בהגיון  על מנת לא להישאר בעלבון.. כעסו עלי, נעלבתי, במקום לומר "הוא אשם..." לשאול עצמי מה אני לומד מכך על עצמי, על הבחירות שלי, על צורת החשיבה שלי, על הכישורים או הנחות המוצא שלי.
   אם לא נקבל התבוננות חדשה, יש סיכוי שהפגיעה תגיע שוב, כי לא למדנו את המסר שהיינו אמורים ללמוד.    אלה האורות האדומים שלא ראינו...


להוקיר תודה – להודות בקול רם, להודות בלב, לא לקבל דברים כמובנים מאליהם. ההודיה מחזקת את "היש", מעצימה אותו ופותחת פתח לעוד מתנות להגיע.

 

איך יוצרים מציאות?

לימדו אותנו ליצור מציאות חדשה בעזרת חשיבה חיובית, הגדרת חזון, מטרות יעדים. להשתמש בתכונות וביכולות שלנו, עם הרבה יוזמה, תכנון מוקדם ודחיפה קדימה (למשל באימון אישי). אולם, ניתן להשיג יותר. הרוחניות בעסקים מאפשרת הרבה יותר. לא רק להשתמש בקיים ביעילות גדולה יותר, אלא לברוא חדש.

 

איך בוראים מציאות?

הבריאה היא יצירת יש מאַיִן. קדם לה התוהו ובוהו. כדי להגיע ל"יש"  כדאי לנו לחיות ללא כעס, ללא שתלטנות, ללא משקעים, ללא שיפוטיות ועם  המון חיבור למהות שלנו, לכוחות ולעוצמות הנפש, לערך העצמי שלנו. במקום הזה, כשאנחנו מקבלים את המציאות, אנחנו מוצאים עצמנו במקום של "הכל פתוח". זה מקום ללא  תבניות חשיבה, ולכן מאפשר התפתחות אין סופית. זה מקום של "חופש בחירה" שמראה לנו שיש המון אפשרויות,  מקום של "הכול אפשרי". 

 

במקום המאוזן הזה, אנחנו בחיבור הכי גדול ליופייה של הבריאה. יופי זה מוגש לנו כל הזמן, וכשנדמה לנו, ולו רק לרגע, שהבנו, או שטעמנו ממנו, אז אנחנו מרגישים את הקסם של המקום האחר, האלוהי, מלאי הוקרת תודה והתפעמות. מקום זה ניתן לראות ברגעים קסומים של סדנאות  בשטח וגם באולמות ממוזגים. כאשר אנשים יוצאים מהתבניות  שלהם אל הלא נודע. שם, ללא העוגנים ותחושת הסדר והשליטה הרגילים, יכולים המשתתפים להיפגש עם ה"ריק" הזה, שמאפשר לברוא תובנות והתנהגויות חדשות לגמרי.

 גם בעבודה השוטפת, אחרי שממצים את הידע או מרגישים רוויה וכבר לא קורה חדש, אז אפשר להרגיש בטחון, ולחפש משהו אחר לגמרי ממקום חדש. זוהי הבריאה בהתגלמותה.