למידה מרחוק בהיבט ההתנהגותי
משבר הקורונה העלה לכותרות את הלמידה מרחוק והלמידה המתוקשבת. מורים ותלמידים נדרשו לעבור בין רגע משיטת לימוד אחת לאחרת, וחשוב שנבין שאין זה רק פער טכנולוגי אלא הרבה מעבר לכך. כולם נהיו מומחים וחרצו מה טוב ומה לא טוב, והאמת שזה תהליך אינסופי, שפרץ לחיינו.
להיות אפקטיביים בלמידה מרחוק- ההיבט ההתנהגותי
תקופת הקורונה מזמנת לבתי הספר אתגרים רבים ומכריחה את כולנו ללמוד בצורה מזורזת המון דברים חדשים שלא היינו מורגלים אליהם. האתגרים של להתרגל למצבים חדשים הם לא רק נחלתם של מורים ותלמידים, אלא גם עובדים רבים חווים קשיים רבים בהתארגנות זו.
הציפיה לעבור ממרחב למידה רגיל למרחב למידה וירטואלי וטכנולוגי באופן חלק ובלי בעיות, מקשה עוד יותר. לצפות מעצמנו להתנהל ממערכת הפעלה פרונטלית למערכת הפעלה וירטואלית כל כך שונה וכל כך אחרת ללא תחנת מעבר איכותית זו ציפייה שאינה הגונה אינה מכילה ואינה אפקטיבית אין צורך לצפות שבכל יעבור חלק ובקלות כי זה ממש לא יקרה.
הקשיים בלמידה מתוקשבת, אינה קשורים רק לפדגוגיה או רק לתפעול הטכנולוגי אלא יש המון דברים התנהגותיים שקשורים בניהול עצמי, ניהול רגשי, משמעת עצמית, אוטומטים של המורה והתלמיד ועוד. לא במקרה, פחות מ- 10 אחוז של אלו שמתחילים קורסים מתוקשבים, אכן מסיימים אותם.
אז חשוב שנבין שלכל אחד מאתנו יש פערים ומחסומים ווירטואלים במקומות שונים.
להראות ולהישמע בכלי דיגיטלי -לעיתים זה פוגש את האדם באי נוחות עם המראה שלו, גם בכיתה אתה ניראה אבל לא רואה את עצמך. זה כמו ללמוד מול מראה כל הזמן. אדם לא רגיל ללמוד מול המראה של עצמו ולשמוע את עצמו ולכן הרבה בני נוער מדור ה-Z לא רוצים להיחשף במצלמת הווידאו. האם אנו כמורים צריכים לאפשר זאת, ממש לא בהכרח אך חשוב שנבין את הסוגיה ונדע לטפל בה בצורה נכונה.
הרגלי למידה והרגלים בכלל –גם למורים וגם לתלמידים יש הרגלים של מה נכון, מה טוב או לא טוב להם ובעיקר שולטים כאן אוטומטים של הרגלים. לעיתים זה קבעון של לסכם במחשב ולא על דף, וכשהמחשב תפוס למשל בשיחת זום, זה מערער את האדם ופוגע בלמידה שלו. לעיתים ילדים לא רגילים לקרוא מראש ופתאום מצפים מהם לקרוא את החומר במקום שמכתיבים להם.
קבעון וחוסר גמישות תפיסתית- לעיתים זה קבעון מחשבתי בכלל בערכים כמו מה עובד/ לא עובד, מה נכון/לא נכון והאדם משכנע את עצמו שזה לא יעיל או לא טוב לו ואז הוא בכלל לא מוכן לנסות
קושי בפתיחות- לעיתים זה חוסר פתיחות לכיווני למידה חדשים ואז המוטיבציה ללמוד באמצעים חדשים יורדת ומה שלא רגילים לא רוצים לעשות.
פרטיות ברשת - לעיתים למורים ואנשים מבוגרים יותר, יש חשש מחשיפה ברשת ואז לא רוצים להכניס פרטים באפליקציות, לאשר לווידאו מיקרופונים גישה למידע ועוד.
תפקיד המורה בלמידה מתוקשבת להיות מודע להיבטים אלה, לקחת אותם בחשבון ולקיים עם עצמו ועם התלמידים תהליך הכנה . מודעות ועבודה נכונה תצליח לפרק אותם לאט וביסודיות.
ניתן לפרק את החסמים האלו הן בשיח קבוצתי והן בשיח אישי עם כל פרט באופן נפרד.
חשוב לקבל ולקחת בחשבון, שזה דו סיטרי. להבין שגם למורה עצמו יש מחסומים כאלו, ולא רק לתלמידים, ובעזרת מודעות עצמית, תמיכה צוות ותמיכה ניהולית, חשוב שגם מורים ידעו לפרק את החסמים האלו.
אז מה כדאי למורים לעשות כדי לקדם למידה טכנולוגית אפקטיבית?
הכנה והתכוונות של המורה:
בבניית מערכי השיעור החדשים, המטרה הכנת תשתית יסודית ונוחה שתישאר לאורך זמן. שווה לשקול לבנות "שיעור אחר" ולא בהכרח להפוך את המפגש בזום לכיתה פרונטלית באמצעים וירטואליים. המצב מזמין התפתחות חדשה בהוראה. יש כלים דיגיטליים וכיוונים קלים ליישום.
זה כאילו מובן מאליו, אך מניסיוננו בשטח, זה לא.
חשוב להקצות להכנה זו זמן ותשומת לב לאורך התהליך, כי כל הזמן לומדים עוד משהו- עלינו כמורים ועל התלמידים שלנו. והעיסוק בזה... ממש חיוני לא פחות מחומר הלימוד. חשוב לתת התייחסות להכנה טכנית, לתיעוד הידע לטווח ארוך, לצורת אחסון הכלים ושליפה מהירה שלהם, למאפייני ניהול זמן השיעור, למאפייני הכנת הסביבה בה מתקיים השיעור ועוד.
רתימת התלמידים מבחינה רגשית ולא רק לימודית
כיצד רותמים את התלמידים, מייצרים מוטיבציה, מגדירים כללים, מחלקים אחריות על הלמידה? לעיתים קרובות, חושבים שדור הZ יודע טכנולוגיה ולא זקוק לאוריינות דיגיטלית. זה ממש לא נכון ובטח שלא בלמידה דיגיטלית. ההרגל של הרבה תלמידים בבית הספר זה שיותר מכתיבים להם ופחות הם לומדים לבד. ברורה שזו כמובן הכללה, אבל בגלל המרוץ לבגרות, זה כן יותר מאפיין את המערכת. למידה דיגיטלית מרחוק, מצריכה משהו אחר.
חשוב להציג חלופות, לקבוע כללים, לתאם ציפיות שוב ושוב, לייצר עם תלמידים הסכמים, לגוון בשיטות ההוראה ולהפוך את התלמידים שותפים בתהליך. כתוצאה מכך הקשר יכול רק להתחזק משיתוף פעולה זה. שכזה. חשוב להיות אמפטיים לתהליך השינוי אך לא ליפול לתת הנחות והקלות, שלא לצורך. זוהי הזדמנות פז ללמידה אחרת ולחיזוק משמעת עצמית.