ניהול רגשות בעולם העבודה

המדיה הדיגיטלית שינתה מאוד את התודעה הציבורית. ברוב המקרים היא מייצרת לנו תמונת מציאות קיצונית חיובית או שלילית, ומראה לנו שרוב החברים שסביבנו מאמינים וחושבים כמונו. המדיה מכוונת מראש לשמח לרגש אותנו או לזעזע אותנו, והיא עושה זאת  גם במחיר של עיוות המציאות. כשזה קורה לנו במסות, כציבור- זה יכול ליצור בעיה חמורה.

זה במיוחד רלוונטי לדור הצעיר דור ה-X  דור ה-Y ודור ה-Z,  שניזונים מהרשתות החברתיות באופן תמידי,  ולכן עליהם קל יותר להשפיע. ברור שאין מקום להכללה, ויש  עדיין אנשים עם חוש ביקורתיות מפותח, אולם יש יותר צרכני מידע תמימים שהולכים שבי אחרי המידע המהונדס הזה,  וזה עלול להיות מנוצל על ידי גורמים זרים  שרוצים להשפיע על דעות ההמונים (ראה את פרשת ההתערבות הרוסית בבחירות האחרונות בארה"ב).

כאשר מתבוננים מהצד ברשתות חברתיות, ניתן לראות יותר ויותר שלוגיקה ועובדות מוחלפות בדמגוגיה ואסתטיקה חיצונית, כאשר שני הכלים האחרונים נועדו לעורר את החלקים הרגשיים שלנו- אלו שאפשר לטפוח עליהם, ללחוץ ולסחוט אותם, רק כדי לקבל תגובה. במקביל התקשורת שלנו הופכת רדודה ודיכוטומית. במגרש המשחקים שלנו יש מקום רק ל"טוב" ו"רע". יש היום: "המלצות" ו"דיסהמלצות". אין מקום לערכי ביניים, לצבע אפור. ניהול הרגשות שלנו נמצא בידי מושכי החוטים של הרשתות החברתיות. באופן זה, אנו מסתכנים בהעברת מסרים  שטחית ודיכוטומית במקום מורכבת ורב ממדית.

על מנת לאזן את התופעה, אנחנו צריכים ללמוד לסנן מידע. להבין מה בין דעה של מישהו, לבין עובדה. לצורך כך נעשה שימוש בבלמים ואיזונים פנימיים שלנו ונלמד לנהל את הרגשות שלנו באופן עצמאי ועקבי. אנו כעובדים וכאנשים, נצטרך לסנן את כל רעשי הרקע הלא ענייניים שמלכלכים לנו את הפילטר דרכו אנו מסתכלים על המציאות.

זו היא אינה משימה קלה, משום שדרך החשיבה שלנו נשענת על הזיכרונות, המחשבות והפחדים שלנו, שנוצרו אחרי הרבה מאוד שנים של הבניית המציאות על ידי המוח שלנו.

ההבניה הזאת, גורמת לנו לסנן ולנתח מידע באופן כזה שיתמוך בדעות שאנחנו כבר מחזיקים בהן. אנחנו נרצה להגן על הדברים שבהם אנחנו מאמינים כמעט בכל מחיר. קשה לנו להודות שאנחנו טועים, או להודות שמישהו אחר יכול לשכנע אותנו במשהו אחר.

ולראיה- נסו לחשוב מתי הפעם האחרונה הצלחתם לשכנע מישהו אחר בעובדות שהצגתם. ומה כן יותר משכנע אנשים? אתם תגלו שטיעונים רגשיים- פרובוקטיביים שמנהלים את הרגש שלנו, עובדים פי כמה יותר טוב מעובדות יבשות.

השפעות המדיה הדיגיטלית על נאמנות למקום העבודה

המדיה הדיגיטלית משפיעה על ניהול הרגשות שלנו, גם בתוך מקום העבודה. אנחנו נחשפים לחברים ומכרים שלנו דרך פייסבוק,  לינקדאין ואינסטגרם. המדיות הללו מאפשרות לנו הצצה (לא מאוזנת ולא מציאותית) לחיים שלהם. ושם אנחנו יכולים לראות את החבר מהלימודים שעשה הסבה למקצוע יוקרתי, חבר ילדות שהפך להיות בכיר בחברה נחשבת.

מישהו מעבודה הקודמת שלכם שעזב את "המירוץ של החיים" ומעלה תמונות נחשקות מטיול חובק עולם של שנה (ועוד יחד עם הילדים). מתעורר הרגש שאומר "גם אני רוצה"  לזוז  או לשנות- לצאת מאזור הנוחות שלי.

אנחנו נהיים הרבה יותר "קלים על ההדק" ורמת הנאמנות שלנו למקום העבודה יורדת פלאים. אנו משווים כל הזמן את עצמנו לאחרים, גם בחיים האישיים וגם בעולם העבודה והתוצאה יכולה להיות תחושת חוסר שביעות רצון תמידית.

הרי תמיד ניתן לראות ברשת אנשים שהדשא שלהם ירוק יותר. אבל האם זו האמת המוחלטת? ברור שלא! אבל האמת כבר מזמן הפסיקה לעניין אותנו.

השפעות התקשורת הדיגיטלית על הניהול הרגשי

כשמכניסים את הפרספקטיבה של חוסר שביעות הרצון לזירה של מקום העבודה, אנחנו מקבלים אוסף של אנשים שספק רוצים לעבוד במקום אחר וספק עושים את עבודתם באופן יעיל.

עובדים שמוקפים בתקשורת דיגיטלית באופן אינטנסיבי, עלולים לפתח חוסר רגישות, אדישות. כמו גם יכולת עמידות רגשית נמוכה, נוכח התפיסה המוטעית על כמה כולם מושלמים ומתקדמים מהם.

מקום עבודה טוב ואפקטיבי הוא כזה שמאפשר קיום מערכות יחסים טובות ופוריות. זה  קורה כשיש תקשורת פתוחה בין הסובבים. כאשר יש סובלנות, התלהבות ותשוקה לעשייה.

ארגונים יצטרכו לתת את הדעת ולטפח במודע, תקשורת פתוחה ואיכותית,  כדי לחפות על ההשלכות השליליות של המדיה. הצורך בהכשרה, העצמה, גיבוש, חיזוק מסוגלות ושיח הולך ומתחזק, יחד עם התחזקות המדיות החברתיות בחיי העבודה שלנו. לפרטים נוספים על הסדנה