| מאמרים מקצועיים » פיתוח מנהלים מתקדם | ||||||
מגפת הקורונה טלטלה את המשק, ויחד עם זאת את תורות הניהול וקבלת ההחלטות בתנאי סיכון ואי וודאות. במקביל היא העלתה לכותרות את המתח התמידי בין מטה ושטח. מבחינת אסטרטגיות ניהול, צפה ועלתה השאלה איפה נכון לשמור על ריכוזיות ואיפה נכון יותר לבזר לשטח תוך בקרה מתמדת. הדילמה של ריכוזיות מול ביזוריות היא שאלה ניהולית עתיקה וידועה, ואין תשובה חד משמעית מה עדיף לכל סיטואציה. התשובה הנכונה כמעט כמו תמיד שהכל תלוי סיטואציה. רצינו להציף כאן מספר דוגמאות מהחודשים האחרונים, שיאירו את הדילמה הזו באור חדש, ויאפשרו לכולנו להתבונן וללמוד הן על ניהול.
בתחילת מרץ עם פרוץ המגיפה, ניתן היה לראות הטיה גדולה לניהול ריכוזי של המשבר. כולנו היינו עדים להצהרות ראש הממשלה ולהנחיות ריכוזיות של המנהיגים ומקבלי ההחלטות המקצועיים. אין ספק שבמצב קיצון כאלו המערבים סיכון ואי וודאות, חשוב שיהיה גורם על שמסתכל על כל התמונה ברמת אסטרטגית. בהתחלה הורגש קונצנזוס והגישה הריכוזית הייתה מובנת בהחלט, אולם, בחלוף שבועיים שלושה, ניתן היה לראות שריכוזיות יתר ברמה התפעולית, היוותה בעיה גדולה.
כדוגמא ניתן לקחת את בדיקות הקורונה שלא בוצעו דרך קופת חולים, והתשובות היו נשלחות למטה הקורונה ולא לאזרחים דרך הקופות. במצב כזה היינו עדים לתופעות שהתשובות נעלמות או שמתעכבות בתוך סחבת בירוקרטית של גורמי ממשל. תופעה נוספת שהתפתחה זה הנחתות והחלטות של גורמי מטה, במקום החלטות משותפות עם גורמים מקומיים שקרובים יותר לשטח המשקפים טוב יותר את המצב במציאות .
גם בתהליכי החזרה לשגרה ראינו גישה ריכוזית של המטה אל מול מנהלי בתי הספר, שכמובן לא צלחה כי מה שנראה מלמעלה לא באמת מתממש למטה. זה היה קצת מנותק, שמשרד החינוך כופה הנחיות רשמיות, שלא ניתן לעמוד בהם או מוריד הנחתות של כמה, מה ואיך בדיוק ילמדו. מנהלי מטה צריכים לדעת מתי לשחרר את הריכוזיות, ולתת לשטח לקבל החלטות תחת קווי מסגרת וקווים אדומים. בהינתן הנחיות מנותקות מהשטח, ראינו התקוממות של רשויות מקומיות וניתן היה לחוש שהגענו ממש למצב של משבר אמון.
מגבלות הריכוזיות ו הצורך בביזור בניהול תוך בקרה למניעת איבוד שליטה
ביזור הוא תהליך של חלוקה מחדש או של פיזור סמכויות או תפקידים שמרוכזים במיקום מרכזי או בידי סמכות מרכזית. התהליך ההפוך נקרא מרכוז (או "ריכוז"). מאחר שמעטים המקרים בהם המצב ההתחלתי הוא של מרכוז מוחלט, מצב של ביזור הוא תמיד יחסי למצב אחר.
להלן נקודות תורפה מהישענות יתר על קבלת החלטות ריכוזית:
כדי להימנע מכשלים אלו, מומלץ בשלב מסוים של תהליכי קבלת ההחלטות, לאמץ גישה מבוזרת .
בבסיס רעיון הביזור עומדת התפיסה, שקבלת ההחלטות צריכה להיעשות על-ידי מי שמכיר את הבעיות ואת הצרכים המקומיים ועל-ידי מי שיש לו גישה רבה יותר למידע ההכרחי. התפיסה הביזורית מבטיחה שהחלטות שיהיו מבוססות על מידע אמין ועדכני, יתאימו בצורה טובה יותר לתנאים המשתנים ויתבצעו במהירות וללא סרבול ביורוקרטי. כתוצאה מכך, ההחלטות יהיו איכותיות ואפקטיביות יותר.
כלומר הנחת היסוד של הגישה המבוזרת היא, שבסביבה דינמית מורכבת ובלתי צפויה, לא ניתן להסתמך רק על מספר מצומצם של מוחות, שעליהם בלבד תוטל האחריות להתאמת אופן הפעולה, אלא חשוב לגייס כמה שיותר בעלי תפקידים הקרובים ופועלים בשטח, כדי לקבל החלטות טובות ונכונות יותר.
ההבנה הזו היא מיומנות ניהולית חשובה ותובנה קריטית בתוך תהליכי של קבלת החלטות. בתהליכי פיתוח מנהלים באודם, עוסקים רבות בנושא זה, כסוגיה מהותית בניהול. | ||||||
|
לקבלת תוכנית מותאמת לארגון שלך השאר פרטים:
